יש דברים שרציתי לומר:

יש דברים שרציתי לומר:

כנראה שהמוות בא בשלשות (והבוס שלי אומר שבאגים באים בזוגות). אחרי שנתנו את הכבוד הראוי לספי ריבלין בעיתונות, היה רק חסר שיסיימו את הכתבה ב"ואף מילה על אריק איינשטיין". ת'כלס התקשורת היתה מעדיפה להמשיך לדבר עליו. השלישי הוא כמובן נלסון מנדלה; לא מוזר אך בהחלט מעניין שאחרי המוות זוכרים רק את הדברים הטובים. והילדים שקראו בסופ"ש על מנדלה בעיתונות העולמית לא ידעו שבנוסף לכל הוא היה טרוריסט, השהייה בכלא שלו הייתה בגלל פעולות טרור, ושהיום בדרום אפריקה מתחולל אפרטהייד נגד לבנים. אגב, הוא גם היה עוכר ישראל. לגבי העיתונות יש לי עוד הרבה מה לומר אך זה יקבל פרסום בהמשך. אך לפני שיקפצו לי כולם רק אציין את מה שחייבים לזכור-

1. בסופו של יום, מנדלה אכן היה לוחם חופש (כך גם ארגוני טרור אחרים רואים עצמם), אך בהחלט רצה בקו הסיום לראות שלום. הפעולות שעשה לא היו תנועות מהפכה בכדי שהוא יהיה שולט חדש, אלא בהחלט התקוממות עממית למען חופש ושוויון. מה שנעשה לאוכלוסיה המקומית בדרום אפריקה (הילידים השחורים) הם אכן פעולות שמביישות את האנושות. המאבק של מנדלה אכן צודק וזה השבוע שלו. אך להמשך, עדיף שילדי כל העולם שיקראו וילמדו בעתיד על מאבקי חופש, עדיף שנפנה אותם למהאטמה גנדי. שעשה זאת בדרך לא אלימה.
2. ספי ריבלין- הצחקתי אותי ונהניתי ממך יחד עם עוד דור שלם. עצוב לי. תנחומי למשפחה. מגיע לך יותר.
3. אריק- בהחלט היית מדויק. בקול. בטקסט. באמת היית מייצג. מגיע לך המון. אני חושב שהתקשורת פספסה בעניינך. ברם לא יודע מה הייתי עושה אחרת במקומם.

בעניין זה, חשבתי גם יחד עם חברי לעבודה כמה יבואו לכל הלוויה עתידית:

אולי בעוד 40-50 שנה, שאהיה בין 60++ ואשמע שיניב קטן הובהל לבית החולים רמב"ם, אני אקח זאת באופן קשה מאוד. ויום אחד שהוא ימות משיבה טובה אמן, זה יהיה לי קשה יותר ממותו של אריק איינשטיין. אבל זה תקף רק לאוהדי מכבי חיפה וכנראה שלא משהו ארצי. אז ככה מסקר קטן בעבודה:

אבי נימני, אייל ברקוביץ' - הד תקשורתי אדיר.

אלי אוחנה - יותר מאיינשטיין (ולדעתי האישית בצדק)

חיים רביבו, אייל גולן - פחות...

ומה עם יוסי בניון? הוא עדיין ילד :) למה לדבר על מותו...? :)

• חס וחלילה שכולם יזכו לחיים ארוכים אמן.

עצבים>

למה מצופה שהגברים יורידו את הקרש בשירותים, אך לא מצופה מנשים שיוציאו את השיער שלהן מהמקלחת?!?! עד שתהיה סתימה לא תביני?!?!

הרהורים>

האם אנשים עוסקים יותר מידי בזכויות אדם, אך לא בחובות האדם?

זכויות זה דבר חשוב. אבל לפעמים....אשמח לשמוע תגובתכם. יש לי כמה דוגמאות שאשמור לעתיד; לשמור לי עוד נושאים לכתיבה ברשותכם...

הרהורים>

לפעמים אני חושב שנשים לא פחות שוביניסטיות מאשר גברים (שוביניסטיות נגד גברים/שוביניזם נשי/אנטי-פמיניזם), רק שהן יכולות לצאת מזה מכיוון שהן נשים.

לנשים שבינינו - זה רק הרהור, כן? והוא נובע בגלל מאורעות השבוע. ולמה בכלל אתן קוראות לזה פמיניזם ולא שיוויוניזם? הא? (ובפינת הלטינית שלנו, פמינה זה אישה/נקבה).

הפינה לשיפוטכם:

אשמח אם תעלו נקודות לגבי כל מה שגרוע במדינה הזאת וכן מן העבר השני את כל מה שיפה במדינה הזאת. אנסה לסתור כל אחת מן הנקודות רק לשם וויכוח :)

כל מה שיש בעולם אפשר לדמות לכדורגל

קודם כל קרדיט לקבוצת הפייסבוק כל דבר בעולם הוא כמו משהו בכדורגל שנתנה לי המוזה הבאה:

צריך להשליח גם לחיים האמיתיים את נוהג הכרטיס הצהוב והכרטיס האדום. לדוגמה: גרירת מכונית-

נגיד וחנית במקום אסור>

1. קודם כל השוטר יגיד לך: "אחי, בבקשה חנה במקום אחר" - אזהרה
2. אחר כך השוטר יגיד: "אסור לחנות פה! זאת אזהרה אחרונה"
3. קנס - כרטיס צהוב
4. "כמה פעמים אפשר להגיד לך - אסור לחנות פה. פעם הבאה גרירה" - פירוש: אני לא רוצה להרחיק אותך
5. כרטיס אדום - גרירה

אגב כדורגל; כל עבירה בכדורגל מנוהלת רק על ידי התאחדות הכדורגל?! ראינו בעבר עבירות אלימות בהן שחקן שבר רגל ונעדר חצי שנה מהמגרשים ואילו השחקן האגרסיבי יצא מזה עם כרטיס צהוב. בחיים האמיתיים מקרה שכזה היה גורר קנס חמור, תשלום לחברה, החזר על אובדן כושר עבודה ועונש על חצי שנה בכלא על תנאי.

מעניין מה היה קורה אם במהלך משחק כדורגל שחקן שולף סכין ודוקר מישהו - יקבל אדום ויצא ידי חובה? גג הרחקה מכל החיים? תחשבו על זה.

דברים שאני אוהב>

מייגן פוקס

• כתבתי "דברים..." כמובן שמייגן היא לא חפץ, או אובייקט מיני. היא אישה מקסימה, חופשיה ודעתנית. אפשר להיות חכמה ויפה.

דברים שמעניינים אותי>

1. מי באמת רצח את קנדי? (ציינו זאת הרבה השבוע ל50 שנה למותו)
2. מי באמת רצח את רבין? (סתם פרס, צוחקים איתך, אל תדאג. יגאל עמיר - ימך שמך וזרעך)

דילמה לשיפוטכם>

האם יש מן החיוב להביא עוגה למשרד אם יום הולדתך נערך בשישי, או בשבת?

(א.ל. מרמת גן טוען שלא)

זהו להפעם. עוד עצבים, הרהורים, ודברים טובים בפעם הבאה.

ותהיו רחמניים, פעם ראשונה שאני כותב משהו.