היו זמנים בישראל

קדמה זה רע? לא בהכרח!
ולמרות הכל, שחושבים על תקופה של פעם....פלא שהילדים של פעם עדיין חיים:

• לולי תינוקות בעץ נצבעו בצבע שהיום נחשב "רעיל".
• צנצנות שהכילו גלולות רפואיות לא נסגרו בפקק "עמיד בפני ילדים/טיפשים", והן לא אוכסנו בארונות ייעודיים מיוחדים עם נעילת תינוקות.
• נסיעות על אופניים היו ללא קסדה.

חיילת שם פעם. בטעם של פעם. חיילת ישראלית בחוף הים. ספטמבר 1989.

• זה היה בסדר לשתות מים מצינור השקייה להבדיל מהיום שמפחדים לשתות מים מהברז ושותים רק מים מינרליים מבקבוק.
• אכילה מודעת? נאכלו עוגות ועוגיות, לחמים, חמאה, נשתו משקאות עתירי סוכר. אני שמעתי על המילה "גלוטן" רק בשנות העשרים המאוחרות שלי - אבל הילדים לא השמינו - כי הם תמיד היו בחוץ משחקים.
• בחופשים יצאו מהבית לשחק על הבוקר ללא השגחה וחזרו שפנסי הרחוב נדלקו לעת ערב.
• ללא השגחה = לא היה ניתן להשגה:
• מכשיר סלולרי חכם? לא היו מכשירים סלולריים בכלל!
• לא היה אקס-בוקס, פלייסטיישן; בטלוויזיה היה רק ערוץ אחד; לא היה מחשבים נישאים או טאבלטים.
• שאמרו פייסבוק התכוונו לפרצוף אמיתי ולספר אמיתי.

הזמנים הטובים של פעם

• היו חברים; היו ממש יוצאים החוצה ומוצאים חברים.
• במשחקי כדור: לפעמים הכדור היה פוגע בך וזה היה כואב.

וזה מה שקרה לילד שהתחכם

• אני בעצמי בניתי עם עוד שני חברים בית על העץ ולא פעם נפלתי ממנו ונחתכתי. בכדורגל אני פעם שברתי את  היד שלי. לחבר אחר נשברו שיניים במשחק. ולא היו שום תביעות משפטיות מן התאונות האלה. לא היה את מי להאשים מלבדנו.
• "תאונות"? אפילו היו מכות. אני למזלי השתתפתי רק במעט ויצאתי ללא פגע, אך חברים אחרים השתתפו בקטטות וקיבלו סימנים כחולים. אבל היו אלה לרוב "סתם" מכות של בין חברים. והכי חשוב: למדנו להתגבר על זה. 
• המצאנו משחקים בעצמנו בחצר של בית הספר היסודי (למרות שלא אקח הקרדיט לעצמנו. אני בטוח שלכל שכבה בכל בית ספר היו משחקים פחות או יותר דומים עם פקקים של קוקה-קולה). ולמרות שהוזהרנו ללא סוף 'שלבסוף למישהו תצא העין' לאף אחד לא יצאה העין..
• לחברים הייתי בא ברגל. לפעמים ללא ידיעה מוקדמת. פשוט דופק על הדלת. חברים אחרים היו באים אלי באופניים ומכיוון שהיה מדובר בבית פרטי הם פשוט נכנסו ודיברנו. 
• בקבוצות ספורט של בית הספר, היו באמת מבחני קבלה. אני לא הצלחתי להתקבל לנבחרת כדורגל. אבל התקבלתי לנבחרת כדורסל (ותמיד לחמישייה הפותחת - כבוד!); ולא כולם מתקבלים, כולם משחקים ואיזון דקות. אלא שלא התקבלו היו צריכים ללמוד להתמודד עם האכזבה.
• תלמידים מסוימים היו "לא העפרונות הכי חכמים בקלמר" ונכשלו במבחנים והיו צריכים לעשות מבחן חוזר. פעם תלמידים גם נשארו כיתה אם היה צריך כי למבחנים היה משמעות.
• ההחלטות והפעולות היו שלנו ולרוב לבדנו. מסקנות היו מצופות מן ההחלטות שלנו כמו גם לקחת אחריות על המעשים שלנו. 
• ההורים שלי תמיד תמכו בי, אבל מעולם לא היה אפילו שמץ גרעין של רעיון שהם יוציאו אותי מבעיה שיצרתי לעצמי בבית-הספר.
• להיפך! שנכשלתי באנגלית, תנ"ך וגאוגרפיה הם צידדו את המורה וחייבו אותי ללמוד יותר! 
• ותודה רבה להם על כך!!!
• (לא לדאוג במרוצת השנים הצטיינתי במקצועות אלה. כמו גם בשאר המקצועות)

נשמע הוגן

• ילדי שנות ה-60'-70'-80'-90' הוציאו מן הדור שלהם: לוקחי סיכונים מהטובים ביותר, פותרי בעיות וממציאים מן הטובים בהיסטוריה!

מדריכות טנקים. פעם היו נשים...

• היה חופש. חופש להיכשל, להצליח, אחריות וללמוד כיצד להתמודד איתם.

אם אתה הקורא, מרגיש מחובר למשהו מן הרשימה הזאת - אז גם אתה חלק! כל הכבוד! ופלא שגם אתה נשארת בחיים!

YYY איך העולם השתנה...

אבל כפי שפתחתי, לזמן אין בהכרח דברים רעים. תראו איזה יופי קורים דברים שמתפתחים במרוצת הגיל והשנים.

איזה טוב עושה ההתבגרות:

קדמה זה טוב. תתקדמו. תתקדמו בחיים שלכם.