ראשית סליחה לקוראי הנאמנים על אי הפרסום בתקופה האחרונה. לא באשמתי - אני נשבע. אמנם י"ד מגבעת שמואל ניסה להקדים את בואו של הבלוג אך ללא הועיל.
ויש לי על הרבה (מאוד) מה לדבר! אבל במקום לשפוך מאות עמודים אנסה לחלק זאת למספר קטעים קצרים על-פי נושאים.
את המונדיאל נשמור ליום אחר, גם הוא ראוי לבלוג משלו. Forza italia
חלק 1
השואה והתקומה
מאוד מעניין אותי לאחרונה מה היו עושים לגבי יום השואה אם לא הייתה מדינת ישראל.
הרי אין אוטוריטה ליהדות כמו הנצרות הקטלוית עם הוותיקן (ואני מאוד שמח על כך. אבל זה ליום אחר.)
ובכל זאת. יום הזיכרון לשואה לגבורה הוא יום של המדינה. לא דתי. פסח, שבועות, סוכות, ראש השנה, יום כיפור, חנוכה, פורים ציינו יהודים בכל העולם במאות השנים האחרונות. גם ימי אבלות - יש תענית אסתר וצום גדליה וכמובן ט' באב.
אבל ציון כלשהו לחיסולם של שישה מיליון יהודים - נאדה. לאחרונה קהילות מסוימות הוסיפו דבר קריאה קצרצר לזכר הקורבנות בסיום קריאת מגילת איכה בט' באב. כיצד מציינים יהודים בעולם את יום השואה מחוץ לישראל? איך היו יהודים זוכרים השואה לולא הייתה ישראל (וחלילה לאחר שישראל תיפסק?!)
האם מותר ואם כן אז כיצד אפשר להפוך זאת ליום של עם ישראל ולא של מדינת ישראל? כל הטקסים היא מדיניים ואין שום טקס דתי בעניין.
מאוד מעניין.
אני בטוח שגם את חנוכה לא ציינו במאות שנים הראשונות לאחר החשמונאים. מעניין איך זה הפך לטקס עם חנוכייה והכל.
אני רק מקווה שעוד מאתיים (200) שנה לא יקראו לזה "יום השואה והנכבה".
מרוץ הלפיד
ואיך נזכור את השואה לאחר אחרון הניצולים? עם ריבוי מכחישי השואה והטריק החדש שלהם "אמנם מתו יהודים ואנו מצערים על כך, אבל לא מיליונים אלא רק מספר מאות אנשים וזה טבעי שבמלחמה מתים אנשים".
נגיד שעוד מאה (100) שנה יהיה משפט שיחליט האם הייתה שואה או לא. איך בכלל מוכחים כזה דבר? בתי משפט מערביים בנויים על הוכחה של ראיות כאשר הראיה הכי מוצקה היא עדות. אבל עדים כבר לא יהיו ו"יד-ושם" יהיה רק עוד אנדרטה. אז מקליטים עדים. סבתא שלי זיכרונה לברכה מעולם לא רשמה עדות. לא רצתה לספר. כך היא התמודדה עם הטראומה שלה. הסיפור שלה נעלם לעד.
והיום יש הקלטות בווידאו וטכנולוגיות שונות, מה היה קורה אם השואה הייתה מתרחשת לפני שלוש-מאות (300) שנה - האם היינו פשוט נמחקים כמו עמים רבים אחרים במהלך ההיסטוריה?
הנה רעיון (גילוי נאות - לא מקורי שלי) לכיצד עַם שומר על הסיפור שלו - אחרי השואה:
ויש לי על הרבה (מאוד) מה לדבר! אבל במקום לשפוך מאות עמודים אנסה לחלק זאת למספר קטעים קצרים על-פי נושאים.
את המונדיאל נשמור ליום אחר, גם הוא ראוי לבלוג משלו. Forza italia
חלק 1
השואה והתקומה
מאוד מעניין אותי לאחרונה מה היו עושים לגבי יום השואה אם לא הייתה מדינת ישראל.
הרי אין אוטוריטה ליהדות כמו הנצרות הקטלוית עם הוותיקן (ואני מאוד שמח על כך. אבל זה ליום אחר.)
ובכל זאת. יום הזיכרון לשואה לגבורה הוא יום של המדינה. לא דתי. פסח, שבועות, סוכות, ראש השנה, יום כיפור, חנוכה, פורים ציינו יהודים בכל העולם במאות השנים האחרונות. גם ימי אבלות - יש תענית אסתר וצום גדליה וכמובן ט' באב.
אבל ציון כלשהו לחיסולם של שישה מיליון יהודים - נאדה. לאחרונה קהילות מסוימות הוסיפו דבר קריאה קצרצר לזכר הקורבנות בסיום קריאת מגילת איכה בט' באב. כיצד מציינים יהודים בעולם את יום השואה מחוץ לישראל? איך היו יהודים זוכרים השואה לולא הייתה ישראל (וחלילה לאחר שישראל תיפסק?!)
האם מותר ואם כן אז כיצד אפשר להפוך זאת ליום של עם ישראל ולא של מדינת ישראל? כל הטקסים היא מדיניים ואין שום טקס דתי בעניין.
מאוד מעניין.
אני בטוח שגם את חנוכה לא ציינו במאות שנים הראשונות לאחר החשמונאים. מעניין איך זה הפך לטקס עם חנוכייה והכל.
אני רק מקווה שעוד מאתיים (200) שנה לא יקראו לזה "יום השואה והנכבה".
מרוץ הלפיד
ואיך נזכור את השואה לאחר אחרון הניצולים? עם ריבוי מכחישי השואה והטריק החדש שלהם "אמנם מתו יהודים ואנו מצערים על כך, אבל לא מיליונים אלא רק מספר מאות אנשים וזה טבעי שבמלחמה מתים אנשים".
נגיד שעוד מאה (100) שנה יהיה משפט שיחליט האם הייתה שואה או לא. איך בכלל מוכחים כזה דבר? בתי משפט מערביים בנויים על הוכחה של ראיות כאשר הראיה הכי מוצקה היא עדות. אבל עדים כבר לא יהיו ו"יד-ושם" יהיה רק עוד אנדרטה. אז מקליטים עדים. סבתא שלי זיכרונה לברכה מעולם לא רשמה עדות. לא רצתה לספר. כך היא התמודדה עם הטראומה שלה. הסיפור שלה נעלם לעד.
והיום יש הקלטות בווידאו וטכנולוגיות שונות, מה היה קורה אם השואה הייתה מתרחשת לפני שלוש-מאות (300) שנה - האם היינו פשוט נמחקים כמו עמים רבים אחרים במהלך ההיסטוריה?
הנה רעיון (גילוי נאות - לא מקורי שלי) לכיצד עַם שומר על הסיפור שלו - אחרי השואה:
- לוקחים עדות מכל הניצולים - לא רק מנציגים/בכירים/מפורסמים/עשירים/חכמים - אלא מכולם!
- מתעדים את כל מה שהזיכרון זוכר - כולל עובדות שעל פניו נראות כחסרות משמעות - "ביום X ירדתי מהרכבת מגטו Y לכיוון מחנה Z. בקרון הייתי עם A, B ו- C. ירדו וחיכה לנו הקצין הנאצי S".
- מצליבים סיפורים עדויות לבניית כל הסיפורים שאנשים זוכרים מהשואה. כל מה שאמין נכנס לספר.
- את הספר חותמים.
- כל זיכרון/סיפור שנזכרים בו לאחר חתימת הספר - לא נכנס.
- נגיד שנאספו אלף (1000) סיפורים.
- מכריחים את כל הניצולים, שהם, בניהם ובני-בניהם יקראו בכל שבוע שני (2) סיפורים וסך הכל יסיימו לקרוא כל הספר פעם בשנה.
- לזכר העובדה שלבשו מדי אסירים במשך השואה - מחליטים שכל הניצולים ילבשו פסים כדי שלא ישכחו את אשר עשו להם הנאצים.
- מחליטים שלזכר העובדה שלבשו תלאי צהוב במשך השואה - מדביקים תלאי צהוב על מפתן הדלת שלהם - כדי שאם ניצול אחר יום אחד יתהלך בעיר זרה ויחפש עזרה, ויראה דלת עם תלאי, מיד ידע שבבית זה שוכן "אח שלו לשואה".
רגע - הרעיון הזה מתחיל להישמע מוכר מהיכן שהו - לא?!
הרי עדות של מאות אלפים שהייתה שואה חזקה יותר מעדות של מאה איש.
אולי כך לפני אלפי שנה משה השביע את עם ישראל לזכור את מאורע הר סיני וקבלת תורה. דור ראשון היה נוכח. דור שני שכבר לא נוכח, מאמין להוריו שנכחו וכך הלאה.
משה נואם לעם ישראל שהספר התורה הוא עדות למתן תורה. כל עוד לא ישכח הספר זוהי הוכחה לאמינות הסיפור. ואם יום אחד הספר ימצא בעוד אלפי שנים ומוצאו לא ידעו על היהודים ומאורע הר סיני - אז מותר להם לא להאמין לסיפור.
דברים שלמדתי מאבא
טיפ מספר #487
אם אתה האיש הכי חכם בחדר, אתה לא נמצא בחדר הנכון.
אולי בגלל זה אני כל כך מתוסכל. אני אף פעם לא נמצא בחדר הנכון.
חלב עמיד וציאניד - מילים מתחרזות. צירוף מקרים? אני חושב שלא!
תם ולא נשלם - המשך יבוא גם יבוא!!!
הצצה לקראת ההמשך:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה