ואולי, לא היו הדברים מעולם
ואולי, מעולם לא השכמתי
עם שחר לגן,
לעבדו בזיעת אפי.
מעולם, בימים ארוכים ויוקדים
(ארוכים ויוקדים) של קציר
במרומי עגלה עמוסת אלומות
לא נתתי קולי בשיר.
מעולם לא טהרתי
בתכלת שוקטה ובתום
של כינרת שלי הוי כינרת שלי
ההיית או חלמתי חלום?
(רחל המשוררת)
שאלה:
אני תוהה לעצמי, לפעמים; הרי אנחנו העם הכי עתיק שיש, לא?! (מה זה עם בכלל? צריך לדון בזה פעם אחת. וההבדלים בינו ובין אומה ולאום. בהזדמנות אחרת.) אולי אנחנו והסינים. אולי היו עמים אחרים, אבל הם נכחדו עד היום.
אחד הציוויים הראשונים הם פְּרוּ וּרְבוּ (ספר בראשית פרק א כח). מצוות פרייה ורבייה היא החובה לקיים יחסי אישות כדי להוליד צאצאים. מצווה זו היא המצווה הראשונה המופיעה בתורה. אז איך זה לעזאזל שאנחנו כזה עם קטנטן?!?!
ואולי זה רק עד שיש לך לפחות בן אחד ובת אחת? ואולי? ואולי לא היו הדברים מעולם?
ולסינים שחיים בסין, יש עוד הגבלת ילודה! האם הם כופרים? האם המצווה היא רק ליהודים? האם היא לא משבע מצוות בני נח? אולי. ואולי לא היו הדברים מעולם...
ובכלל מצוות, מה טעם להן?
מצווה עושים כי ה' ציווה אותנו. לא צריך לחשוב בהן. מי הסמיך אותנו בכלל לדון בהן? עושים אותן וזהו. בלי שאלות.
אל נא תחשוב שזָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ הוא מטעמים הומניטריים, סוציאליים, מוסרית, של מנוחה. שבת היא קדושה לה' ולכן לא עובדים בה. בכלל התנ"ך הוא לא ספר הומניטרי ועמים מושמדים שם.
"שאני בדילמה אני חושב מה אלוהים היה עושה. ואז אני יוצא למסע הרס"
אבל מה עם כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ ? כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ, לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ
כלומר אם איני חושק באריכות ימים, או שאיני מעוניין לכבד את הורי ומוכן לקבל על עצמי שלא אאריך ימים; האם מותר לי לא לקיים המצווה? האם אחשב ככופר? אולי. ואולי לא היו הדברים מעולם...
ואולי, מעולם לא השכמתי
עם שחר לגן,
לעבדו בזיעת אפי.
מעולם, בימים ארוכים ויוקדים
(ארוכים ויוקדים) של קציר
במרומי עגלה עמוסת אלומות
לא נתתי קולי בשיר.
מעולם לא טהרתי
בתכלת שוקטה ובתום
של כינרת שלי הוי כינרת שלי
ההיית או חלמתי חלום?
(רחל המשוררת)
שאלה:
אני תוהה לעצמי, לפעמים; הרי אנחנו העם הכי עתיק שיש, לא?! (מה זה עם בכלל? צריך לדון בזה פעם אחת. וההבדלים בינו ובין אומה ולאום. בהזדמנות אחרת.) אולי אנחנו והסינים. אולי היו עמים אחרים, אבל הם נכחדו עד היום.
אחד הציוויים הראשונים הם פְּרוּ וּרְבוּ (ספר בראשית פרק א כח). מצוות פרייה ורבייה היא החובה לקיים יחסי אישות כדי להוליד צאצאים. מצווה זו היא המצווה הראשונה המופיעה בתורה. אז איך זה לעזאזל שאנחנו כזה עם קטנטן?!?!
ואולי זה רק עד שיש לך לפחות בן אחד ובת אחת? ואולי? ואולי לא היו הדברים מעולם?
ולסינים שחיים בסין, יש עוד הגבלת ילודה! האם הם כופרים? האם המצווה היא רק ליהודים? האם היא לא משבע מצוות בני נח? אולי. ואולי לא היו הדברים מעולם...
ובכלל מצוות, מה טעם להן?
מצווה עושים כי ה' ציווה אותנו. לא צריך לחשוב בהן. מי הסמיך אותנו בכלל לדון בהן? עושים אותן וזהו. בלי שאלות.
אל נא תחשוב שזָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ הוא מטעמים הומניטריים, סוציאליים, מוסרית, של מנוחה. שבת היא קדושה לה' ולכן לא עובדים בה. בכלל התנ"ך הוא לא ספר הומניטרי ועמים מושמדים שם.
"שאני בדילמה אני חושב מה אלוהים היה עושה. ואז אני יוצא למסע הרס"
אבל מה עם כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ ? כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ, לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ
כלומר אם איני חושק באריכות ימים, או שאיני מעוניין לכבד את הורי ומוכן לקבל על עצמי שלא אאריך ימים; האם מותר לי לא לקיים המצווה? האם אחשב ככופר? אולי. ואולי לא היו הדברים מעולם...
השבוע קם לו רחוב על שם ישעיהו ליבוביץ וזוהי הזדמנות נהדרת לחנוך פינה על שמו:
"היהדות לא נתגלמה בתורת-מידות, ואין כל מובן למונח "מוסר היהדות" - .... מוסר אינו יכול להיות יהודי או לא-יהודי, דתי או לא-דתי - מוסר הוא מוסר. הצירוף דת ומוסר דווקא אינו עולה יפה .... המוסר הוא קטגוריה אתאיסטית .... ביהדות אין אדם ערך שלעצמו, אלא הוא "צלם-אלוהים"...
המקרא אינו מכיר את הטוב ואת הישר, אלא את "הטוב והישר בעיני ה'"."
"הטעם של המצווה הוא עבודת ה' ; עבודת ה' - ולא סיפוק צורך או אינטרס אנושי. אילו, למשל, הייתה משמעותה של השבת סוציאלית או לאומית - הייתה מיותרת לגמרי : למנוחת העובד דואג מזכיר האגודה המקצועית - ולא ירדה שכינה על הר-סיני למלא פונקציה זו ; לבטחונה של האומה הישראלית ידאגו מדינת ישראל וצה"ל - ולא ירדה שכינה על הר-סיני למלא פונקציה של עסקן מדיני או קצין ביטחון. אם אין לשבת משמעות של קדושה - וקדושה הוא מושג שאין לה משמעות הומאניטארי .... - אין לה שום משמעות."
""ואהבת לרעך כמוך" הוא "הכלל הגדול שבתורה", לא משום שהוא רעיון .... אלא משום שהוא מופיע כאחת מתרי"ג מצוות. "ואהבת לרעך כמוך" אינו מיוחד ליהדות ; הוראות מעין זה ניתנו על-ידי חכמי סין, הודו ויוון. ולא זאת בלבד, אלא שפסוק "ואהבת לרעך כמוך" - כפי שנוהגים לצטטו - אינו קיים בתורה : הכתוב אומר "ואהבת לרעך כמוך אני ה'". חובת אהבת הרע אינה נובעת ממעמדו של האדם כאדם אלא ממעמדו לפני ה'...
... בזה פסק "ואהבת לרעך כמוך" מלהיות עצה טובה, משאלה חסודה, שאיפה נעלה ואידיאל נשגב, ונעשה דבר של ממש, חוק שהאדם מוכרח להתיחס אליו בכובד-ראש וברצינות - מעין תקנות המשטרה .... - דומה להטעייה שבציטוט המקַטֵע "ואהבת לרעך כמוך" הוא הציטוט המסלף: "ועשית הטוב והישר", שהרי הכתוב מפרש ואומר: "ועשית הטוב והישר בעיני ה'"!"
אני כמובן חילוני. אבל יש הרבה מה ללמוד ממנו. אנסה להביא לכם עוד פרקים נבחרים ממנו גם בפוסטים הבאים.
המקרא אינו מכיר את הטוב ואת הישר, אלא את "הטוב והישר בעיני ה'"."
"הטעם של המצווה הוא עבודת ה' ; עבודת ה' - ולא סיפוק צורך או אינטרס אנושי. אילו, למשל, הייתה משמעותה של השבת סוציאלית או לאומית - הייתה מיותרת לגמרי : למנוחת העובד דואג מזכיר האגודה המקצועית - ולא ירדה שכינה על הר-סיני למלא פונקציה זו ; לבטחונה של האומה הישראלית ידאגו מדינת ישראל וצה"ל - ולא ירדה שכינה על הר-סיני למלא פונקציה של עסקן מדיני או קצין ביטחון. אם אין לשבת משמעות של קדושה - וקדושה הוא מושג שאין לה משמעות הומאניטארי .... - אין לה שום משמעות."
""ואהבת לרעך כמוך" הוא "הכלל הגדול שבתורה", לא משום שהוא רעיון .... אלא משום שהוא מופיע כאחת מתרי"ג מצוות. "ואהבת לרעך כמוך" אינו מיוחד ליהדות ; הוראות מעין זה ניתנו על-ידי חכמי סין, הודו ויוון. ולא זאת בלבד, אלא שפסוק "ואהבת לרעך כמוך" - כפי שנוהגים לצטטו - אינו קיים בתורה : הכתוב אומר "ואהבת לרעך כמוך אני ה'". חובת אהבת הרע אינה נובעת ממעמדו של האדם כאדם אלא ממעמדו לפני ה'...
... בזה פסק "ואהבת לרעך כמוך" מלהיות עצה טובה, משאלה חסודה, שאיפה נעלה ואידיאל נשגב, ונעשה דבר של ממש, חוק שהאדם מוכרח להתיחס אליו בכובד-ראש וברצינות - מעין תקנות המשטרה .... - דומה להטעייה שבציטוט המקַטֵע "ואהבת לרעך כמוך" הוא הציטוט המסלף: "ועשית הטוב והישר", שהרי הכתוב מפרש ואומר: "ועשית הטוב והישר בעיני ה'"!"
אני כמובן חילוני. אבל יש הרבה מה ללמוד ממנו. אנסה להביא לכם עוד פרקים נבחרים ממנו גם בפוסטים הבאים.
תהייה:
מה אם פעם היינו יכולים להביא משאלות-
אבל ברנש מסוים הביע משאלה שלא נוכל יותר להביא משאלות?
תחשבו על זה!
כולם מדברים על אתגר הקרח לתרומה והכרה בALS
אני בעיקר אוהב להראות מפורסמות יפות וחברים שופכים על עצמם מים קרים. אבל לפעמים יש תאונות מצחיקות :-)
קריסת האידיאולוגיות: אין ימין, אין שמאל
בשעה שארגון טרור קטן ואכזרי ממשיך להפגיז את יישובינו, מעדיפה ישראל לחוס על חיי לוחמיה, וקוראת לחשבון נפש את שתי הקבוצות האידיאולוגיות הדומיננטיות בארץ: גוש אמונים שחווה התנתקות נוספת בשעה שישראל מסרבת לשוב ולכבוש את עזה - ותנועות השלום שתחזיותיהן קרסו בזו אחר זו.
אשמח במקום זה להביא לכם חלק מן הטור של יואל בן-נון שפורסם בyNet:
גילינו מחדש את הפנים הצעירים-האהובים של נערינו ולוחמינו, שסביבם אנו מתאחדים לזמן קצר. גילינו שהם יודעים להילחם למען כולנו, לא פחות - ואולי אף יותר טוב - משלחמנו אנחנו, והקודמים לנו. ראינו שמורשת הקרב וגם הלקחים, הופנמו היטב.
ראינו את הנערים הלוחמים מסירים מעלינו את איום המנהרות בעוז ובנחישות, וגם שומרים על חיי חבריהם ככל יכולתם. אם לא תהיה ברירה, כך יילחמו גם נגד הטילים והמרגמות.
גם מנהיגינו הנבחרים שומרים מכל משמר על חיי הלוחמים – הם סירבו בכל תוקף לדרישות ולציפיות להכרעת החמאס בכוח, בעיקר מפני שסירבו להקריב חיים של מאות לוחמים שלנו, כדי לרסק את חמאס ולרפד לאבו מאזן ולממשלו המושחת, על מגש של כסף, את השלטון בעזה.
"מלחמת מצווה" מוסכמת בתורה ובהלכה, שכרוכה גם בסכנה ברורה לחיי לוחמים, היא "עזרת ישראל מיד צר" (רמב"ם, הלכות מלכים פרק ה', א), ולדעת הרמב"ן (בספר המצוות) גם למען ריבונות ישראלית בכל מרחבי ארץ ישראל. אבל אין מצווה, וספק אם יש היתר, לסכן חיים כדי להחליף שלטון זר אויב בשלטון זר אחר, אפילו אם הוא יותר נוח. ניסינו זאת פעם בלבנון, וזה היה כישלון נורא.
כן, הם ארגון טרור. קטן ואכזרי.
מהכרעה זו נובעות כל התוצאות המעיבות כעת על מצב הרוח הלאומי – כאשר ארגון טרור קטן ואכזרי ממשיך להפגיז את יישובינו, מנסה לשטות בנו, מגבב דברי רהב ושקר שלהם, ואף זוכה ללגיטימציה חלקית בקרבנו ובעולם.
במלחמה שהיא לא בגדר "מלחמת מצווה", חיי חיילינו יקרים יותר.
מכאן מתחייב חשבון נפש היסטורי של שתי הקבוצות האידיאולוגיות הדומיננטיות בארץ – "גוש אמונים" ו"שלום עכשיו", שעולמן קרס.
דוד בן גוריון יסד עם המדינה, גם את תפיסת הביטחון ואת המדיניות, שחתרה תמיד להסכמים זמניים – שביתת נשק / הפסקת אש / רגיעה / הסכמי ביניים / אי לוחמה – גם בערבית יש די מילים כמו "הודנה" או "תהדיה". בל נשקר לעצמנו: המזרח התיכון עוד רחוק משלום. לא נוותר על התפילה לשלום, אבל נדע בבהירות שאחרית הימים עם חזון ישעיהו הנביא, עודם רחוקים. אז הבה נשתדל לשמור על היחד הישראלי, בימי קרב - כמו גם בימי רגיעה.
ולסיום:
בעניין היהודייה והערבי-מוסלמי שהתחלנו עם/בלי להב"ה:
הרבה דובר בעניין, עם הרבה דעות, בעד ונגד, כאשר לכל צד יש נימוקים טובים ונימוקים גרועים. לא אביא את דעתי האישית שלי מכיוון והיא נגד-הזרם.
אבל עצה קטנה לזוג הצעיר>
לכו מכאן. מארצכם, ממולדתכם, מבית אביכם. לא יודע אם יהיה לכם רע, אבל בטוח שלא יהיה נעים. וגם לא טוב לילדים. הלוואי והאהבה הייתה מנצחת ושהיא הייתה מעל הכל, אבל המציאות היא לצערי לא כזאת. תגיעו לארץ אחרת ותחיו בשלום.
בשעה שארגון טרור קטן ואכזרי ממשיך להפגיז את יישובינו, מעדיפה ישראל לחוס על חיי לוחמיה, וקוראת לחשבון נפש את שתי הקבוצות האידיאולוגיות הדומיננטיות בארץ: גוש אמונים שחווה התנתקות נוספת בשעה שישראל מסרבת לשוב ולכבוש את עזה - ותנועות השלום שתחזיותיהן קרסו בזו אחר זו.
אשמח במקום זה להביא לכם חלק מן הטור של יואל בן-נון שפורסם בyNet:
גילינו מחדש את הפנים הצעירים-האהובים של נערינו ולוחמינו, שסביבם אנו מתאחדים לזמן קצר. גילינו שהם יודעים להילחם למען כולנו, לא פחות - ואולי אף יותר טוב - משלחמנו אנחנו, והקודמים לנו. ראינו שמורשת הקרב וגם הלקחים, הופנמו היטב.
ראינו את הנערים הלוחמים מסירים מעלינו את איום המנהרות בעוז ובנחישות, וגם שומרים על חיי חבריהם ככל יכולתם. אם לא תהיה ברירה, כך יילחמו גם נגד הטילים והמרגמות.
גם מנהיגינו הנבחרים שומרים מכל משמר על חיי הלוחמים – הם סירבו בכל תוקף לדרישות ולציפיות להכרעת החמאס בכוח, בעיקר מפני שסירבו להקריב חיים של מאות לוחמים שלנו, כדי לרסק את חמאס ולרפד לאבו מאזן ולממשלו המושחת, על מגש של כסף, את השלטון בעזה.
"מלחמת מצווה" מוסכמת בתורה ובהלכה, שכרוכה גם בסכנה ברורה לחיי לוחמים, היא "עזרת ישראל מיד צר" (רמב"ם, הלכות מלכים פרק ה', א), ולדעת הרמב"ן (בספר המצוות) גם למען ריבונות ישראלית בכל מרחבי ארץ ישראל. אבל אין מצווה, וספק אם יש היתר, לסכן חיים כדי להחליף שלטון זר אויב בשלטון זר אחר, אפילו אם הוא יותר נוח. ניסינו זאת פעם בלבנון, וזה היה כישלון נורא.
כן, הם ארגון טרור. קטן ואכזרי.
מהכרעה זו נובעות כל התוצאות המעיבות כעת על מצב הרוח הלאומי – כאשר ארגון טרור קטן ואכזרי ממשיך להפגיז את יישובינו, מנסה לשטות בנו, מגבב דברי רהב ושקר שלהם, ואף זוכה ללגיטימציה חלקית בקרבנו ובעולם.
במלחמה שהיא לא בגדר "מלחמת מצווה", חיי חיילינו יקרים יותר.
מכאן מתחייב חשבון נפש היסטורי של שתי הקבוצות האידיאולוגיות הדומיננטיות בארץ – "גוש אמונים" ו"שלום עכשיו", שעולמן קרס.
דוד בן גוריון יסד עם המדינה, גם את תפיסת הביטחון ואת המדיניות, שחתרה תמיד להסכמים זמניים – שביתת נשק / הפסקת אש / רגיעה / הסכמי ביניים / אי לוחמה – גם בערבית יש די מילים כמו "הודנה" או "תהדיה". בל נשקר לעצמנו: המזרח התיכון עוד רחוק משלום. לא נוותר על התפילה לשלום, אבל נדע בבהירות שאחרית הימים עם חזון ישעיהו הנביא, עודם רחוקים. אז הבה נשתדל לשמור על היחד הישראלי, בימי קרב - כמו גם בימי רגיעה.
ולסיום:
בעניין היהודייה והערבי-מוסלמי שהתחלנו עם/בלי להב"ה:
הרבה דובר בעניין, עם הרבה דעות, בעד ונגד, כאשר לכל צד יש נימוקים טובים ונימוקים גרועים. לא אביא את דעתי האישית שלי מכיוון והיא נגד-הזרם.
אבל עצה קטנה לזוג הצעיר>
לכו מכאן. מארצכם, ממולדתכם, מבית אביכם. לא יודע אם יהיה לכם רע, אבל בטוח שלא יהיה נעים. וגם לא טוב לילדים. הלוואי והאהבה הייתה מנצחת ושהיא הייתה מעל הכל, אבל המציאות היא לצערי לא כזאת. תגיעו לארץ אחרת ותחיו בשלום.
אן האת'וויי - שיקסע? - מה ליבוביץ היה אומר?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה