האם הרצל אמר להרים ידיים זה כמו הרצל אמר להכנע?

שבת שלום מביתי, שבת שמסיימת שבוע מיוחד שחלו בו גם יום הזיכרון וגם יום העצמאות.
לפני כקצת יותר משבועיים חגגנו את חג הפסח מעבדות לחירות, ועתה את משואה לתקומה.
אני מרגיש כמו נשיא המדינה רובי ריבלין בעודני כותב השורה שלמעלה...
---
כאילו סימן מלמעלה, נחת עלי השבוע ללא התראה מוקדמת הספר "מדינת היהודים" מעת בנימין זאב הרצל. וואו!
רק התחלתי לקרוא. הקדמה, מבוא, 20 עמודים. וכבר יש לי הרבה מה לומר. ואולי עדיין לא ירדתי עדיין לסוף דעתו. אבל ברצוני לשתף אתכם קוראי הנאמנים במספר שורות חשובות שנתקלתי בהן עד עכשיו.
לפני הציטוטים, אגיד שקודם כל הרצל כותב דווקא בהומור רב. פייר, לא ציפיתי לזה. גם לא ציפיתי לכך שבניגוד למה שלמדתי בבית-הספר הרצל היה מתנגד גדול לנישואי התערובת.

"מאור החשמל לא הומצא כל-עיקר כדי שמספר סנובים יאירו בו את אולמי-הפאר שלהם, אלא כדי שנפתור לאורו את בעיות האנושות....אחת מאלה, ולא הנקלה שבהן, היא שאלת היהודים. בפותרנו אותה, אנו עושים לא רק למען עצמנו אלא גם למען הרבה נענים ונדכאים אחרים".

"לשוא הננו פאטריוטים נאמנים (לארצות הגולה. ע.ס.)....לשוא עמלים אנו להאדיר את שמן של ארצות מולדתנו באומנויות ומדעים, להגדיל את עושרן על-ידי מסחר וקשרי עסקים. בארצות-מולדתנו, אפילו יושבים אנו בהן מאות בשנים, מוקעים אותנו כזרים....מיהו הזר בארץ, זאת יכול לקבוע הרוב; זוהי שאלה של כוח, ככל דבר ביחסי-העמים".

מדהים לראות את ניתוחו בעת שכותב כי תחילה יעלו לארץ היהודים העניים ורק בסוף העשירים. הראשונים שיעלו ירוויחו מכך הכי הרבה ובכך יווצר שוויון.
עוד הרצל ממשיך וכותב כי עליה לארץ ישראל תועיל גם לעמי ארופה, כי את תפקידם כעת יאלצו למלא עניי הארץ שירוויחו מן המהלך; בעתיד אם יהודי יצטרך להגיע לאירופה כי הוא יתקבל בברכה.

גם מעניין לקרוא שבניגוד לבית-הספר, הרצל לא חזה את היעד הסופי של המדינה אלא את הדרך שתוביל לשם. ושאם תוכניתו ללא תתקבל אזי הדור הבא יבצעה.

בתור מהנדס תעשיה וניהול במקצועי, מעניין מאוד איך הרצל מגיע לפרויקט כושל בין אלפיים שנה ומתכנן איך הוא הורס אותו בכדי לבנותו מחדש. איך אין הוא מפזר הבטחות שאינו יכול לקיים. ויודע את המחיר למהלך.

אכן אדם מיוחד וחריף מחשבה הוא היה, וחבל שלא מקדישים יותר ללמידה עליו.

איך הרצל הפך משם משפחה לשם פרטי???

עוד בין פסח ליום העצמאות, דנו בשר התחבורה ישראל כץ ודעתו על אוטובוסים בשבת (נגד) בעוד הוא עצמו נוסע בשבת.
לי אישית, אין הכוחות לפתוח סטטוס-קוו זה.
אני פונה לישראל כץ שלפני שהדיון עובר לבעד-נגד אוטובוסים בשבת --> נושא שגדול בהרבה מיכולתו, שיטפל קודם בנושאים רבים אחרים בימים שבהם אוטובוסים כן נוסעים:

• מיעוט פריסת תחנות
• תדירות אוטובוסים
• דוחק באוטובוס
• אי הגעה בזמנים
• שני אוטובוסים שהגיעו ביחד (אחד מקדים והשני מאחר - זין אם הנהגים לא שיחקו קלפים ביניהם!)
• אתרי אינטרנט ומידעונים כושלים
• בעיות ברב-קו

שר התחבורה ישראל כץ - לטיפולך המסור אודה

---

בשעה קדושה זאת של שבת, שאמורים לשחק בה כדורגל. אבל קבוצתי האהודה מכבי חיפה לא משחקת היום. שהקבוצה בפליי-אוף העליון אך הפסיקה להאמין בעצמה על השגת מקום לאירופה>

קשה לי שלא לחשוב שבגלל המאמן הכושל, אלכסנדר סטאנוייביץ, יניב קטן - סמל אמיתי, פרש ממשחק פעיל והוא רק בגיל 33. כמה יניב קטן היה חשוב לנו עכשיו. כמה הוא היה עוזר ותורם לקבוצה.

יניב קטן פרש עבור החטאים של אלכסנדר סטאנוייביץ!!!

ההישג הכי גדול של האוסטרים: לגרום לכולם לחשוב שמוצרט היה אוסטרי ושהיטלר היה גרמני.

חג עצמאות שמח :-)

איך אומרים, תשע בערב או תשע בלילה???

שבת שלום וחג שמח

כמה זמן אנחנו כבר אחרי הבחירות? שבועיים? שלושה שבועות? חודש? משהו השתנה?

אני חושב שקוראי מתחלקים למי שחושב שיודע למי הצבעתי ולמי שהבין למי הצבעתי, לא רק על-פי הכתוב בבלוג היתולי ושיקרי זה, אלא גם בין השורות.

ובכל זאת צדה את עיני טור מיוחד שפורסם בעיתון "הארץ" ואני רוצה להביא לכאן את עיקריו.

המעוניינים להעמיק מוזמנים לקרוא את "הדברים שהשמאל צריך בשביל להשתקם"

להחזיר את מעמד הביניים

לא רק בתחומי הדת והמדינה השמאל מזניח את מעמד הביניים, גם בתחום הכלכלי. המשאבים של השמאל מכוונים לסייע לתושבי לוד ורמלה (שזה מצוין), לא ראשון לציון . ובואו נודה על האמת, גם אם השמאל יסדר לאנשי הפריפריה משכורות עתק ווילות בקיסריה, רובם ימשיכו להצביע נתניהו. פשוט, כי העניים שהם לא חרדים או ערבים, הם ימניים.

מי שיכול להביא קולות לשמאל זה מעמד הביניים, שגם לו מאוד קשה והוא כל הזמן נאבק לא ליפול לעוני ובסופו של דבר הוא זה שנושא את המשק על כתפיו. כיוון שהשמאל לא דואג לו הוא הלך לשינוי, ואחר כך לקדימה ויש עתיד והפעם גם לכחלון. אז "לא לתת" הוא קמפיין ילדותי, ולהעניש את העניים על ההצבעה שלהם זה מטומטם. אבל להאבק למען מעמד הביניים, כי הוא יצביע עבורך זה הגיוני. ביחוד שאם הוא יצביע עבורך יהיה לך יותר כוח לעזור לעניים. מה למשל? אפשר להתחיל בחוקים שימתנו קצת את הקלות הבילתי נסבלת של הפיטורים ויגדילו במקצת את הביטחון הכלכלי במקרה שפוטרת.

להיות לאומי

המסמך האידאולוגי הכי חשוב שפורסם פה לדעתי בשנים האחרונות היה מסמך די קצר וכתוב בכוונה בצורה קצת מרושלת וסחבקית – מניפסט השמאל הלאומי של אלדד יניב ושמואל הספרי. התובנה העיקרית ממנו היא שמשבר השמאל הישראלי נובע מכך שהציבור הפסיק להאמין שהוא לאומי, כלומר פטריוטי, כלומר רוצה בטובת ישראל כדינה היהודית ובטובת המפעל הציוני. זה לא משנה אם זה נכון או לא. אין ביקוש לסחורה של מדינת כל אזרחיה. לכן, עד שהציבור לא ישתכנע מחדש, שהשמאל ציוני ורוצה מדינה יהודית, לא תהיה לו תקומה פוליטית. אם הוא יפסיק לצאת נגד מבצעים צבאיים, שנהנים מתמיכה גורפת של הציבור, בשעה שהם מתנהלים, זה מאוד יועיל.

לדבר יהדות

משפט המפתח בניצחון של ביבי הפעם הוא משפט שנלחש בכלל בקדנציה הראשונה שלו, לפני 20 שנה לזקן המקובלים הרב יצחק כדורי, "השמאל שכח מה זה להיות יהודי". בציבור הישראלי יש התנגדות  עזה לכל דבר שפוגע באופי היהודי (להבדיל מהדתי) ובסמלים היהודיים של מדינת ישראל, למשל לשינוי ההמנון. אם יש דבר אחד שבאמת חשוב לאזרחים היהודים של מדינת ישראל זה שהמדינה תשאר יהודית. לא יהודית, כמו החרדים, יהודית כמוהם.

לכן מי שרוצה לקדם הסכם שלום לא מספיק שידבר על כך שהוא רוצה שזו תישאר מדינה יהודית מבחינה דמוגרפית. הוא צריך לשכנע שזה הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לאופי היהודי של מדינת ישראל.

תהליך זה לא חזון

במערכת הבחירות הרצוג לא דיבר על השגת שלום אלא על תהליך שלום. תהליך זה לא חזון. אנשים לא יצביעו בשביל ה"תקווה" שמביא תהליך.

אז הגיע הזמן להפנים: מבחינת הציבור הישראלי שני הנסיונות לויתורים לפלשתינאים, אוסלו וההתנתקות, נגמרו בכישלון חרוץ. לא רק שהם לא הביאו ביטחון. הם הרחיקו אותו. וכן, יש הסברים מצויינים למה אוסלו וההתנתקות נכשלו, והם לא מעניינים אף אחד. כי המשימה של השמאל היא לשכנע את הציבור הישראלי שבפעם הבאה זה לא יגמר בתירוצים אלא בשלום וביטחון. עד אז, הוא לא מוכן לשמוע על הפלשתינאים.

דעאש היא המזרח התיכון החדש

האתוס של השמאל בנוי על הרצון שיום אחד נהיה אירופה או לפחות שנהפוך את כל הארץ לתל אביב. שזה היה יכול להיות כיף. אבל בפועל, אף פעם לא נהיה אירופה ותל אביב היא בועה בלב מדינה ננסית מוקפת רפובליקות איסלאמיות. זה אומר שהגיע הזמן להסתכל למציאות בעיניים ולהבין: גם אם יהיה שלום לא יהיה מזרח תיכון חדש, כלומר יהיה אבל הוא מורכב מדעאש וחיזבאללה וחמאס. ולכן אולי לא נחיה על חרבנו לנצח, אבל לנצח נחזיק אותה בחגורה ונסתכל כל הזמןל אחור לוודא שלא תוקעים לנו סכין בגב.

חזון על תנאי

ולמה חשוב שנבין את זה? כי לימין ברור לגמרי למה הוא חי פה למרות כל הקשיים. אבל למרכז ולשמאל כבר לא. וזה מתבטא בטרנד הדרכונים הזרים. אז יש פה שתי שאלות: אחת - איך מחנה שכל ההתנהגות שלו אומרת שהוא היה רוצה לחיות במקום אחר, יכול לצפות שיבטחו בו שהוא יודע מה צריך לעשות פה בעולם האמיתי, העולם שבו צורחים כמו מטורפים בגלל שוקולד ונעלבים מהתנשאות על משתטחי קברים ומנשקי קמעות. איזה מן חזון מוכר המחנה הזה שהוא חזון על תנאי, כלומר מוכן לחיות פה רק אם יקבלו את המציאות הווירטואלית שלו?

ובלי קשר לשאלת הניצחון בבחירות, איך המחנה הזה משכנע את הילדים שלו שהם צריכים להשאר לגור פה למרות שכל כך קשה ולמרות שאי אפשר לקנות פה דירה ולמרות שההורים שלהם מרגישים שגנבו להם את המדינה. איך הוא משכנע אותם שראוי לחיות פה ולא בברלין. כי אם הוא לא מסוגל לשכנע את הילדים שלו, איך ישכנע את הציבור להצביע עבור מחנה שמעדיף לחיות בברלין ולא פה?

זה היה כבד, נכון?! אז בואו נרענן אווירה עם קייט אפטון!!!

בראיון חדש אומרת קייט אפטון שהסרטון המפורסם בו היא נראית רוקדת בביקיני זעיר הודלף לרשת על ידי הצלם הפרובוקטיבי טרי ריצ'ארדסון ללא הסכמתה. 

בלה בלה בלה...

מי שרוצה לקרוא את הכל מוזמן להיכנס לכתבה בMAKO

ספוילר: אבל אל תדאגו, היא סלחה לו

בואו נצפה בסרטון :-)

כאשר דברים לא מצליחים מיד, רק תזכרו: לוקח חצי שנה ליצור מכונית רולס-רויס אחת ורק 13 שעות ליציאת טויוטה.

למה אני בריא? אני נמנע מלאכול כל דבר שיש לו פרסומת בטלוויזיה.